סעיף 186 לחוק העונשין קובע כי החזקת סכין ללא סיבה כשרה, היא מעשה פלילי. עצם החזקת הכלי, מהווה עבירה ואין דרישה בחוק כי המחזיק יגרום לנזק, על מנת שיהיה מדובר בעבירה.
סכין הוא שם כולל בחוק העונשין לכל כלי המסוגל לחתוך או לדקור, כך שהחזקה של כל כלי כזה, היא עבירה של החזקת סכין, אשר דינה 5 שנות מאסר.
עמדתו של בית המשפט לגבי עבירה זו היא חד משמעית: יש להחמיר בעונשו של המורשע בהחזקת סכין וזאת בשל הסכנה הגדולה הטמונה בה: פציעות קשות ואף מוות.
במקרים בהם נכשל הנאשם מלהוכיח כי החזיק בסכין מסיבה לגיטימית, נוטה בית המשפט לגזור עונש מאסר בפועל, למרות סמכותו לגזור עונש על תנאי בלבד.
ההחמרה בענישה נועדה להרתיע את הציבור כולו מנשיאת סכין מכל סוג שהוא, ללא סיבה כשרה.
מהי החזקה כשרה?
כאשר מוגש כתב אישום בגין החזקת סכין, פירושו של דבר הוא כי הנאשם החזיק בסכין, שלא מסיבה כשרה. מהי למעשה החזקה כשרה?
בית המשפט יבחן את ההצדקה להחזקת סכין, על פי הנסיבות, כאשר על הנאשם לספק הסבר הגיוני וסביר, להחזקת הסכין. עליו יהיה להראות כי לא הייתה לו כל אפשרות אחרת למעט החזקת סכין ולכן, מדובר על החזקה כשרה.
הפסיקה דורשת סיבה ספציפית וידועה מראש ואינה מסתפקת בסכנה כללית, ערטילאית. על הנאשם יהיה להראות כי במועד בו נתפס עם סכין בהחזקתו, לא הייתה כל ברירה אחרת, אלא להחזיק בסכין, לאור הסכנה בה היה נתון.
החזקת סכין לשם הגנה עצמית
אחת הטענות השכיחות של נאשמים בגין החזקת סכין, היא כי החזיקו בו לשם הגנה עצמית. הפסיקה קבעה כי הגנה עצמית איננה סיבה לגיטימית וכשרה להחזקת סכין, אלא אם יוכיח הנאשם כי במועד החזקת הסכין, היה נתון בסכנה מוחשית לחייו.
בית המשפט יזכה נאשם בגין החזקת סכין בשל הגנה עצמית אך ורק אם יוכיח הנאשם כי בנסיבות בהן נתפס עם הסכין, ידע מראש כי הוא נמצא בסכנה ולכן, בחר לשאת עמו סכין.
אם שוכנע בית המשפט כי הייתה לנאשם אלטרנטיבה אחרת, לא תתקבל טענת ההגנה ובית המשפט ירשיע את הנאשם.
נטל ההוכחה המוטל על הנאשם איננו קל ובתי המשפט נוטים להחמיר בעניין זה, בשל התובנה כי במרבית המקרים, לא היה מצוי הנאשם בסכנה מיידית בגינה החזיק בסכין.
החזקת סכין הפכה בשנים האחרונות לעניין שבשגרה ובית המשפט מבקש למגר את התופעה הזו, אשר גורמת לפציעות פיזיות קשות ביותר ולמותם של רבים.
החמרה בענישה
המחוקק נתן בידי בתי המשפט שיקול דעת רחב בעונשי מאסר בגין עבירות פליליות. בית המשפט יכול להחליט מה תהיה אורכה של תקופת המאסר שתוטל על הנאשם ואם יהיה זה מאסר בפועל או מאסר על תנאי.
המטרה של הענישה הפלילית היא להרתיע מביצוען של עבירות, אך כאשר עבירה מסוימת, מתרחשת בשכיחות רבה, מסיק בית המשפט את המסקנה המתבקשת והיא כי העונש בגין אותה עבירה, איננו מרתיע דיו.
החזקת סכין היא אחת מן העבירות השכיחות ועל מנת למגר את התופעה הזו, נוקט בית המשפט במדיניות חמורה כלפי נאשמים בגין החזקת סכין.
מדיניות זו באה לידי ביטוי בשלושה אופנים מרכזיים:
1. נטל ההוכחה: נאשם המבקש להוכיח כי החזיק בסכין מסיבה כשרה, צריך לשכנע את בית המשפט כי באותן הנסיבות, הייתה הצדקה ספציפית להחזקת סכין וזו הייתה האלטרנטיבה היחידה של הנאשם, באותו הרגע.
בתי המשפט אינם מקלים על נאשמים בנטל זה ואף טענות של הגנה עצמית, נבחנות בקפידה.
2. תקופת מאסר: בתי המשפט גוזרים עונשי מאסר ארוכים, כדי להרתיע את הציבור מפני החזקת סכין.
3. בפועל ולא על תנאי: בחלק ניכר מן המקרים גוזר בית המשפט, עונש מאסר בפועל ולא על תנאי.
ייעוץ משפטי
כאשר הוגש כתב אישום בגין החזקת סכין או אף כאשר מוזמן אדם לחקירה במשטרה, חשוב מאוד לקבל ייעוץ משפטי של עורך דין פלילי.
החזקת סכין היא עבירה פלילית חמורה, הן מבחינת העונש שנקבע לה בדין והן מבחינת גישתם של בתי המשפט לגבי עבירה זו.
בשנים האחרונות, לאור המקרים הרבים של דקירות בקרב צעירים, מבקש בית המשפט להרתיע את הציבור מהחזקת סכינים וכלים מסוכנים אחרים ולפיכך, גוזר הוא עונשי מאסר בפועל על נאשמים, אשר החזיקו בסכין, ללא סיבה כשרה.
הנחת המוצא בקרב רבים היא כי כל עוד לא נגרם נזק בשל החזקת סכין, הרי שלא בוצעה עבירה. זוהי טעות גדולה מאוד מפני שחוק העונשין קובע במפורש כי עצם ההחזקה – מהווה עבירה פלילית. היה והמחזיק סכין דקר אדם אחר באמצעות הסכין, תתווסף עבירה נוספת לכתב האישום.
לפיכך, ישנה חשיבות גדולה מאוד לקבלת ייעוץ משפטי כבר בשלב החקירה ואם הוגש כתב אישום, זקוק הנאשם לייצוג משפטי של עורך דין פלילי.
מדיניות בתי המשפט לגבי החזקת סכין היא החמרה בענישה. זאת בשל התוצאות הטרגיות של עבירה זו ובשל שכיחותה הגדולה בשנים האחרונות. העונש בגין החזקת סכין הוא 5 שנות מאסר ובתי המשפט נוטים יותר ויותר לגזור מאסר ארוך בפועל בגין עבירה זו.
ייעוץ בנושאים פליליים באינטרנט ניתן לקבל במסגרת פורום פלילי >>