התנגש ברכב נגרר חונה בעוצמה ונהרג – האם מהתקף לב או מתאונת הדרכים?

במקרה דנן ועד למועד פסק הדין לא ניתן היה לקבוע את סיבת מותו של המנוח, האם מהתקף לב שעבר טרם ההתנגשות ברכב החונה או האם מעצם הפגיעה כתוצאה מההתנגשות ולמרות זאת, קבע בית המשפט כי המדובר בתאונת דרכים וכי עיזבון המנוח יהיה זכאי לפיצוי.

בית המשפט גרס, כי כאשר העובדות או הגורמים אינם ברורים באופן חד משמעי יש לאמץ את השכיח על פני הנדיר – היינו, הסיכוי שהמנוח נפטר מהתאונה גבוה פי כמה מן הסיכוי שנפטר מאירוע לבבי שקדם להתנגשות ולכן, תוכר סיבת פטירתו כנובעת מהתאונה.

המנוח נהג ברכב והתנגש בנגרר של משאית

המנוח נהג ברכב ביחד עם אשתו בכביש דו סטרי בעיר שדרות, כאשר לפתע התנגש ברכב נגרר שחובר למשאית אשר חנתה בצידי הכביש. הרכב הנגרר נפגע בחלקו השמאלי והרכב בו נהג המנוח, נפגע בחלקו הימני וההגה  ברכבו של המנוח קרס.

מיד לאחר התאונה הגיעו כוחות משטרה ומד"א למקום האירוע. האישה פונתה כשהיא בהכרה ומבולבלת ואילו המנוח נמצא כבר כשהוא מחוסר הכרה כאשר לאחר ניסיונות החייאה עוד במקום, נקבע מותו למרבה הצער.

האישה ויתר התובעים טענו, כי המנוח היה בשליטה על הרכב עד הרגע האחרון ולמרות שניסה להתחמק מההתנגשות ברכב הנגרר לא עלה בידו לעשות כן וכך נגרמה התאונה.

האם המנוח עבר התקף לב שגרם למותו ?

יצוין, מסביר עו"ד תומר בכר העוסק בייצוג נפגעי תאונות כי בשל סירוב המשפחה לא נערכה למנוח נתיחה לאחר המוות לבירור סיבת המוות במדויק ולכן ועד למועד מתן פסק הדין בעצם, לא ניתן היה לקבוע בוודאות את סיבת המוות.

חברת הביטוח טענה כי ממכלול הנסיבות עולה כי המנוח נפטר מהתקף לב שעבר טרם ההתנגשות וזו הסיבה שהמנוח שנסע בנתיב השמאלי סטה לפתע לנתיב הימני והתנגש בנגרר ובין היתר משום :

1. אשת המנוח אמרה במשטרה לאחר התאונה כי המנוח סבל מכאבים בלב וסירב לבדוק ואף לפני התאונה ממש, אמר לה כי כואב לו הלב.
2. בטופס התביעה לביטוח הלאומי שמילאה האישה, כתבה האישה שהמנוח עבר התקף לב בנסיעה ואז התנגש במשאית.
3. הצד בו ישבה האישה ברכב ניזוק באופן חמור יותר והיא נפגעה באופן פשוט יותר לעומת המנוח שנהרג.

אם יש ספק אין ספק – המנוח נהרג בתאונת הדרכים

בית המשפט דחה את טענת חברת הביטוח לפיה המנוח נפטר מהתקף לב שעבר ולא מתאונת הדרכים עצמה, תוך שמציין כי אף אם עולה כי למנוח היו בעיות לב באופן כללי, עדיין אין בכך כדי להעיד שזו הייתה סיבת מותו של המנוח.

כן, צוין כי אף למומחים מטעם הצדדים לא הייתה ידיעה ברורה לגבי סיבת קרות התאונה באופן ברור ולמעשה, הדבר היחיד שהיה מוסכם על הצדדים היה כי התרחשה תאונת דרכים.

לכן משברור שהייתה תאונה וכי המנוח נפטר בשלה, אין משמעות לשאלה כיצד בדיוק התרחשה היא ומה היה הגורם המדויק לה והעיקר הוא שהשימוש ברכב מנועי בעת התאונה לא היה מוטל בספק ובייחוד, כאשר לא הוכח כי  הגורם היה אירוע לבבי.

אין לנסות ולהמציא יש מאין וכאשר באופן כללי מקרה כזה היה נחשב לתאונת דרכים, גם עתה ייחשב ככזה ולא יינתן מקום לטענה אחרת שלא הוכחה.

מקרה זה תואם לחלוטין את מטרות חוק הפיצויים, שתכליתו הרי סוציאלית מלכתחילה. בית המשפט העדיף את האפשרות של להעניק פיצוי לקרובי המנוח מאשר להותירם ללא כלם לאחר מות המנוח מהתאונה.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  1774-03.