התחושה הרווחת בקרב הציבור בדרך כלל, הינה כי האפשרויות העומדות בפניו בכל הקשור להתמודדות עם גופים מדיניים ציבוריים, הן מצומצמות, לא יעילות ואף עלולות לגרום לחסרון כיס משמעותי.
פה נכנס לתמונה המשפט המנהלי, אשר מסדיר באמצעות הוראות, כללים ורשימות מוגדרות, את מערכת היחסים בין "האזרח הקטן" לבין הרשויות הציבוריות "המאיימות והגדולות" ומאפשר לו לאזרח לפעול כנגד החלטות מנהליות פוגעניות (לטעמו) ובין היתר, על ידי הגשת עתירה מנהלית.
עתירה מנהלית – האם דומה לתביעה רגילה?
בתביעה רגילה המוגשת לבתי המשפט או לבתי הדין "הרגילים" פועל אדם, חברה או גוף פרטי כנגד אחר, בכדי לקבל סעד, פיצוי או השבה.
בעתירה מנהלית – פועל אדם כנגד רשות מנהלית או כנגד מוסד ממוסדות המדינה, כשהוא מבקש "לתקוף" החלטה מנהלית שנתנה כנגדו בעניין מסוים (מתוך רשימה שהוגדה בחוק).
היכן תוגש עתירה מנהלית?
אין להגיש עתירה מנהלית לאחד מבתי המשפט או בתי הדין ה"רגילים" אחרת, תידחה העתירה כבר על הסף.
עתירה מנהלית תוגש לאחד מבתי המשפט המחוזיים (ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים) בלבד, שם ידונו בעתירה שופטי בית משפט מחוזי שהוסמכו לכך במפורש (בתנאי שמדובר בעניין שכבר נדון בעבר בבג"צ- לא "ממציאים את הגלגל" במסגרת עתירות מנהליות).
על אילו נושאים ניתן להגיש עתירה מנהלית?
החוק מונה רשימה סגורה ומוגדרת של נושאים בגינם ניתן להגיש עתירות מנהליות כנגד רשויות מנהליות כמו: דיני מכרזים, תכנון ובניה, תשלום ארנונה, רישוי עסקים, רישיון מקצוע, חופש המידע, חינוך, בתי ספר, משרד הפנים ועוד.
כל גוף מהגופים המוגדרים כרשות מנהלית "מנהלים" בעצם את חיי האזרח בצורה כזו או אחרת ושגרת חייו מושפעת מאותן החלטות מנהליות הניתנות מידי יום בתחומים השונים. ולכן, כאשר החלטות מנהליות שניתנות בנושאים המנויים בחוק לקויות/ אינן חוקיות/ הגיוניות/ פוגעניות/ לא מידתיות בעיני האזרח, יכול הוא להגיש כנגד אותה הרשות עתירה מנהלית ולבקש מבית המשפט להתערב באותה החלטה.
לפני שנרוץ להגיש עתירה מנהלית- חשוב לזכור
- להגיש את העתירה בהקדם האפשרי ותוך 45 ימים מיום שהתקבלה אותה החלטה מנהלית שברצוננו "לתקוף" שאחרת, יכול בית המשפט לדחות את העתירה על הסף מבלי שידון בה כלל לגופה.
- להגיש את העתירה כנגד הרשות הנכונה – לא להגיש עתירה כנגד עשרות משיבים בבחינת "שלח לחמך" אלא רק כנגד הרשות הנכונה (או הגוף הנכון) שאחרת, גם יכול להיות שבית המשפט ידחה את העתירה ואף יחייב את העותר בהוצאות משפט.
- להגיש עתירה מנומקת, מדויקת ומוגבה בראיות בתצהיר העותר ובאסמכתאות – אין די בהעלאת טיעונים בעלמא, כלליים או שאינם נסמכים על ראיות מהימנות. בנוסף, העותר צריך להראות כי פנה אל הרשות תחילה והיא לא תיקנה את ההחלטה הפגומה.
- לא לצפות כי בית המשפט ייכנס בנעלי הרשות המנהלית – בית המשפט לא יחליט אחרת כאילו היה הוא הרשות אלא יבחן האם התקיימות הכללים ואמות המידה המוגברות החלות על רשות מנהלית, כמו סבירות, שיקולים פסולים, מידתיות, תום לב וכיו"ב.
- שכר טרחת עו"ד בעתירה מנהלית – גבוה יותר משכר טרחה בתביעה רגילה.
- לקחת בחשבון שאם תוגש עתירה "סתם" – בית המשפט עלול לחייב בהוצאות משפט גבוהות.
כלומר בסופו של דבר, נראה כי אין נכון או לא נכון. ברגע שאזרח מרגיש כי נפגע מהחלטה מנהלית באופן שאינו סביר או מידתי או שרשות נהגה כלפיו בחוסר תום לב או פעלה משיקולים זרים וביכולתו להוכיח זאת לבית המשפט, סלולה בפניו הדרך להגיש עתירה מנהלית.
לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 
חייג עכשיו
צור קשר